יהושע ובני ישראל כובשים את הארץ

🌍 דמיינו שאתם עומדים על גדת נהר הירדן. אחריכם — ארבעים שנה במדבר. לפניכם — ארץ כנען, הארץ שהובטחה לאבות. משה כבר לא אתכם. מי יוביל אתכם עכשיו? התשובה היא יהושע בן נון, עוזרו הנאמן של משה, שקיבל עליו את ההנהגה. ה׳ אומר ליהושע: "חֲזַק וֶאֱמָץ, אַל תַּעֲרֹץ וְאַל תֵּחָת" — כלומר, היה אמיץ ואל תפחד. זוהי נקודת הפתיחה של ספר יהושע — אחד הסיפורים המרתקים ביותר בתנ״ך.

🕵️ לפני הכניסה לארץ, יהושע שלח שני מרגלים — סיירים חשאיים — לעיר יריחו, העיר הגדולה הראשונה שעמדה בדרכם. המרגלים הגיעו לבית אישה בשם רחב, שגרה על חומת העיר. כאשר מלך יריחו שלח חיילים לחפשם, רחב החביאה אותם מתחת לגבעולי הפשתן — צמח גבוה שייבשו על הגג. מדוע עזרה רחב לאויבי עירה? כי שמעה על כל ניסי ה׳ שנעשו לבני ישראל, ובחרה להאמין שהם יצליחו. היא ביקשה בתמורה להציל את משפחתה כאשר יכבשו את יריחו.

🌊 כעת הגיע הרגע הגדול — מעבר נהר הירדן. הנהר עמד בשיאו, גדותיו מלאות. הכוהנים נשאו את ארון הברית וצעדו לתוך המים. ברגע שרגליהם נגעו בנהר — המים נעצרו! בני ישראל עברו ביבשה, בדומה לקריעת ים סוף. זה היה נס שנועד להראות לכל העמים שה׳ עם ישראל, ולחזק את האמונה של העם עצמו. יהושע הורה לקחת שנים עשר אבנים מתוך הירדן — אחת לכל שבט — כזיכרון נצחי לניס.

🏛️ יריחו הייתה עיר מבוצרת — עם חומות עבות, שערים כבדים ושמירה קפדנית. איך כובשים עיר כזו? ה׳ נתן ליהושע הוראה מפתיעה: במשך שישה ימים, בני ישראל ייסובו את העיר פעם אחת ביום, בשתיקה מוחלטת. הכוהנים ינגנו בשופרות. ביום השביעי יסובו שבע פעמים, הכוהנים ינגנו תרועה גדולה — וכל העם יריע בקול גדול. וכך קרה: ביום השביעי, עם התרועה הגדולה, חומות יריחו נפלו! בני ישראל נכנסו לעיר ולכדו אותה.

👑 יהושע ממשיך בכיבוש הארץ. הוא מנהל מלחמות רבות, מנצח מלכים רבים, ומרחיב את שטח השליטה של בני ישראל. אך יהושע הוא לא רק לוחם — הוא גם מנהיג רוחני. הוא דואג שהעם ישמור את התורה, מחדש את הברית עם ה׳ בהר גריזים ובהר עיבל, ומזכיר לעם שוב ושוב: הצלחת הכיבוש תלויה לא רק בחרב, אלא בנאמנות לה׳. בכך הוא ממשיך ישירות את דרכו של משה — להנהיג גם ברגל וגם ברוח.

🗺️ לאחר שנסתיים עיקר הכיבוש, הגיע שלב חשוב לא פחות: חלוקת הארץ. יהושע, יחד עם הכוהן אלעזר ועם ראשי השבטים, חילקו את הארץ בין עשרה שבטים — בגורל (כמו הגרלה מקודשת). שבט לוי לא קיבל שטח מרוכז, כי תפקידו היה לשרת במקדש ולפזר את הידע הדתי בכל הארץ. שבטי ראובן, גד וחצי מנשה קיבלו שטח בעבר הירדן המזרחי, כפי שסוכם כבר בתקופת משה. כל שבט מקבל את נחלתו — חלקו בארץ המובטחת.