געשים: הרי האש

געש הוא פתח בפני כדור הארץ שדרכו יכולים לצאת סלע מותך חם, גז ואפר. עמוק מתחת לאדמה, חם כל כך עד שסלע נמס ונהיה לנוזל סמיך ומבריק הנקרא מגמה. המגמה קלה יותר מהסלע הקשה שמסביבה, ולכן היא עולה לאט לאט לכיוון פני השטח ומתקבצת בחלל הנקרא תא מגמה.

לחץ מצטבר מתחת לאדמה, קצת כמו שמנערים בקבוק שתייה מוגזת לפני שפותחים אותו. גזים הכלואים בתוך המגמה דוחפים חזק יותר ויותר. כשהלחץ הופך לחזק מדי, הגעש מתפרץ והלבה פורצת או זורמת החוצה. חלק מהפרצות הן עדינות, עם לבה נוזלית שזולגת לאט במורד ההר. אחרות הן נפיצות ומטיחות אפר וסלעים גבוה לשמיים.

מדוע לבה נוזלית מתנהגת כל כך שונה מלבה דביקה? הכול תלוי בעובי המגמה. מגמה דקה ונוזלית מאפשרת לגז לברוח בקלות, ולכן היא זורמת בעדינות כמו סירופ. מגמה עבה ודביקה כולאת את הגז עד שהוא מתפוצץ בבת אחת — זה מה שהופך חלק מהגעשים למסוכנים כל כך.

טעות נפוצה היא לחשוב שכל הגעשים הם הרים גבוהים בצורת חרוט. למעשה, הם מגיעים בצורות שונות. געשי מגן, כמו אלה שבהוואי, רחבים ובעלי מדרון עדין. געשי שכבות הם הסוג התלול והמחודד. יש אפילו געשים תת-מימיים בקרקעית הים שלעולם לא תראו מהחוף.