חיי היומיום בימי הביניים

ימי הביניים נמשכו בערך משנת 500 לספירה עד שנת 1500 לספירה — פרק זמן ארוך בין נפילת האימפריה הרומית לבין תקופת הרנסאנס. רוב האנשים בתקופה זו היו איכרים — חקלאים שחיו בכפרים קטנים ועבדו בקרקע שהייתה שייכת לאדון.

שיטה זו, שנקראת פאודליזם, הייתה כמו שרשרת ענקית של הבטחות. המלך נתן קרקעות לאצילים שלו בתמורה לנאמנותם ולחיילים. האצילים אפשרו לאבירים ולאיכרים לגור על אותן קרקעות. בתמורה, האיכרים שנקראו צמיתים עיבדו את השדות ומסרו חלק מהיבול שלהם, והאדון הבטיח להגן עליהם.

חייו של איכר היו עבודה קשה מזריחת השמש עד שקיעתה. משפחות גרו בבתים קטנים בני חדר אחד עם אש במרכז, ולעיתים קרובות חלקו את המרחב עם בעלי החיים שלהם כדי להתחמם. הם אכלו לחם, מרק ירקות וגבינה; בשר היה פינוק נדיר. ילדים עזרו בשדות מגיל צעיר מאוד.