רעידות אדמה ולוחות טקטוניים

השכבה החיצונית של כדור הארץ אינה קליפה מוצקה אחת — היא שבורה לכתריסר חלקים ענקיים שנקראים לוחות טקטוניים. הלוחות האלה צפים לאט מאוד על סלע חם ורך שמתחתם, וזזים רק כמה סנטימטרים בכל שנה. אף שמרגישים כאילו הקרקע מתחת לרגליכם נייחת לחלוטין, אתם למעשה רוכבים על רפסודה ענקית של סלע שזזה לאט.

כדי לדמיין איך כדור הארץ בנוי, דמיינו אפרסק. הקליפה הדקה היא כמו הקרום שעליו אנחנו חיים. החלק העבה והעסיסי הוא המעטפת, שעשויה מסלע חם שיכול לזרום לאט מאוד כמו דבש סמיך. ממש באמצע נמצא הגלעין, שהוא כמו הליבה הלוהטת של כדור הארץ. הלוחות הטקטוניים הם חלקים מהקרום הדק הזה, שצפים על המעטפת שמתחתיו.

במקומות שבהם הלוחות נפגשים קורים דברים יוצאי דופן. כששני לוחות נדחפים זה לזה, נוצרים הרים. כשהם נמשכים זה מזה, סלע חם עולה והרי געש יכולים להתפרץ. כשהם מחליקים זה ליד זה, הקצוות המחוספסים נתפסים ואז מחליקים פתאום, והקרקע רועדת — זו רעידת אדמה.

הנקודה התת-קרקעית שבה רעידת אדמה מתחילה נקראת המוקד. ישירות מעליה על פני השטח נמצא האפיקנטר — המקום שבו בדרך כלל מרגישים את הרעידה בעוצמה החזקה ביותר. מדענים מודדים את עוצמת רעידות האדמה באמצעות מכשירים שנקראים סייסמומטרים, שמתעדים את הרעד והופכים אותו למספר על סולם. ככל שהמספר גדול יותר, רעידת האדמה חזקה יותר.

במדינות שיש בהן הרבה רעידות אדמה, אנשים מתכוננים בקפידה כדי להישאר בטוחים. מהנדסים מתכננים בניינים שיכולים להתנדנד בעדינות במקום להישבר, וילדים מתרגלים בבית הספר תרגילי 'התכופף, התכסה והחזק חזק', ומתכופפים מתחת לשולחנות יציבים. להיות מוכנים פירושו שהרבה פחות אנשים נפגעים כשהקרקע אכן רועדת.